פיצוי עבור נזקי פריצה למרות שלא נכרת חוזה ביטוח

 בימ"ש השלום בחיפה קבע כי חברת ביטוח וסוכנה יפצו תובעות עבור חלק מנזקיהן שנגרמו בפריצה, למרות שלא נכרת חוזה ביטוח בין הצדדים, עקב התרשלותם בהתנהלותם מול התובעות במו"מ לקראת כריתת חוזה הביטוח.

שתי התובעות עוסקות בשיווק מזון ומשקאות חריפים, והעסק שלהן היה באזור התעשיה שבנצרת עלית. הן היו מבוטחות בביטוח למבנה ולרכוש בחברת הראל באמצעות סוכן ביטוח ס'. כשהתכוונו להעביר את העסק למבנה אחר פנו לסוכן הביטוח על מנת שיערוך פוליסת ביטוח מעודכנת לקראת המעבר. במקום החדש ביקר סוקר ובין הצדדים הוחלפו מכתבים ומסמכים רבים. התובעות עברו למבנה החדש בחודש מרס 2010. כעבור כחמישה חודשים נפרץ העסק ונגנבה ממנו סחורה. התובעות פנו לחברת הביטוח בתביעת פיצוי, אך החברה סירבה וטענה כי לתובעות אין פוליסת ביטוח לעסק החדש.

התובעות תבעו את חברת הראל ואת הסוכן בביהמ"ש וטענו כי המשמעות של החלפת המסמכים המרובה בין הצדדים לפני שעברו למבנה החדש היא כי נכרת ביניהן חוזה ביטוח שמתייחס למבנה החדש, ולפיכך יש להם כיסוי ביטוחי, והמבטחת צריכה לפצותם בשל נזקי הפריצה. לחלופין טענו כי אם ביהמ"ש יקבע כי לא נכרת ביניהם חוזה ביטוח, הרי כיוון שאי הכריתה נבעה לטענתן, מהרשלנות של המבטחים, עליהם לפצות אותן עקב רשלנותם. כן טענו כי סוכן הביטוח יצר לפניהן מצג שווא שלפיו יש להן כיסוי ביטוחי. לאור זאת הן תבעו לחייב את הנתבעים בפיצוי עבור נזקיהן, אותו העריכו ב 1,120,000 ש"ח.

 תביעות ביטוח רכוש

חברת הראל והסוכן לא התכחשו לתכתובת בינם לתובעות, אך טענו כי לא נכרת ביניהם כל חוזה ביטוח היות שלא מולאו תנאים שונים אשר היו מהותיים לגיבוש החוזה. כן טענו כי התובעות לאחר גילוי הפריצה פעלו בחוסר תום לב תוך ניסיון לרמות את המבטחת, היות שהן הודיעו על הפריצה למבטחת רק יום למחרת הפריצה כשממועד הגילוי עד להודעתן למבטחת, ניסו להשיג אישורים שהיו נחוצים לצורך השתכללות חוזה הביטוח.

ביהמ"ש קיבל את התביעה בחלקה.

ביהמ"ש קבע כי בין הצדדים לא נכרת חוזה ביטוח, ולפיכך אין למבטחת חבות חוזית לתובעות, אך הדבר נגרם בשל רשלנות הצדדים, ועקב רשלנות המבטחת וסוכנה עליהם לפצות את התובעות אם כי באופן חלקי בעילה נזיקית.

ביהמ"ש קבע כי לא נכרת חוזה בין הצדדים כיוון שלא התקיימו התנאים לחתימת חוזה. לא היתה גמירות דעת. כלומר הסכמה בין הצדדים בנוגע לסידורי המיגון, ולכן חברת הביטוח לא נתנה את הסכמתה לביטוח התובעות ולא הנפיקה כל פוליסה לנתבעות. ביהמ"ש אף קבע  כי המסמכים שהציגו התובעות כהוכחת לקיומה של פוליסה למבנה החדש אינם הוכחה כי נחתם חוזה ביטוח בין הצדדים, היות שהמסמך שקיבלה אחת התובעות כארבעה חודשים אחרי הפריצה המודיע לה כי הפוליסה למבנה החדש בוטלה חודש קודם למכתב עקב אי תשלום הפרמיה, מהווה רק טיוטה בלבד כפי שמצוין עליו, ואף מסמך דומה שהציגה התובעת השנייה אינו מהווה הוכחה להתקיימות חוזה הביטוח היות שמצוין עליו כי הוא פוליסה פיקטיבית, שהוצאה אך ורק לצורך דיון בבקשת התביעה.

ביהמ"ש אף קבע כי התובעות עצמן היו מודעות לעובדה כי אין להן ביטוח, ולכן הן לא הודיעו למבטחת מיד על הפריצה, אלא מיד עם הגילוי הן פנו מיד לסוכן לטכס עצה מה עליהן לעשות על מנת לזכות בתגמולי הביטוח, ומכאן נובעת המסקנה כי לא נכרת בין התובעות למבטחת חוזה ביטוח, ולפיכך אין למבטחת כל חבות חוזית לפצותן בגין הפריצה.

עם זאת, למבטחת קמה אחריות נזיקית בגלל ההתנהלות הרשלנית שלה ושל הסוכן לפני הפריצה שבעטיה לא היו התובעות מבוטחות ביום הפריצה, ובעטיה נגרמו לה נזקים.

ראשית, הרשלנות מתבטאת בעובדה שהמבטחת ניהלה את ההתכתבויות עם התובעות זמן רב, למעלה משנה, והתנהלות זו אינה מקצועית ואינה סבירה ומצדיקה שתוטל עליה אחריות עקב כך, בעיקר כאשר המבטחת יצרה צפיה סבירה אצל המבוטחת כי תקבל ממנה כיסוי ביטוחי בקרוב. בנוסף המבטחת היתה צריכה להבהיר לתובעות עצמן כי אין להן כיסוי ביטוחי כל עוד לא נחתם ביניהן חוזה ביטוח, ולא די בעובדה כי הבהירה זאת לסוכן, במיוחד שבפועל שידר הסוכן לתובעות כי יש להן כיסוי ביטוחי. יתר על כן המבטחת שידעה כי אין לתובעות כיסוי ביטוחי עקב התארכות התכתובת ביניהן אף לא הציעה להן כיסוי זמני עד לחתימת החוזה. גם העובדה שהתובעות המשיכו בתשלום הפרמיה עבור הפוליסה הישנה, והיא אף היתה בתוקף במועד הפריצה, מעיד על רשלנות הנתבעים ועל הסתמכות התובעות.

עם זאת ביהמ"ש קבע כי לתובעות אשם תורם בשיעור 33% עקב כך שלמרות העובדה שהן השקיעו כספים רבים בהקמת מערכת אבטחה והיו מוכנות לשלם פרמיה גבוהה הן לא דאגו לוודא שהחוזה נכרת ושהביטוח בתוקף. הם לא דרשו לקבל פוליסה בתוקף ולא דאגו שיוסדרו התשלומים עבורה. כן לא דרשו לקבוע מועד לסיום המו"מ בינן  למבטחים, וכן התרשלו שסמכו על סוכן הביטוח ולא עקבו אחר התנהלותו.

ביהמ"ש קבע כי התנהלות התובעות לאחר הפריצה כשהשתהו במועד דיווח הפריצה כדי לנסות לשכלל את חוזה הביטוח אין בה כדי לשלול את החבות הנזיקית. ראשית לסוכן הביטוח ששיתף פעולה עם התובעות בניסיונות לעכב את דיווח הפריצה יש אשמה זהה. כמו כן ניסיונות אלה לא צלחו, והמצב החוזי בין הצדדים לא שונה, ואף לא גובה הנזק. בנוסף, ניתן לראות בהתנהלות זו חלק מהאשם התורם שמפחית את הפיצוי עבור הנזק.

לפיכך, לאור קיומה של החבות הנזיקית ביהמ"ש חייב את המבטחת וסוכן הביטוח לפצות את הנתבעות ב 66% מנזקיהן, סך 245,783 ₪.

הצטרפו אלי: עו"ד 

ת"א 40500-10-10 ב.ק ואח' נ' הראל חברה לביטוח ואח'

ניתן ביום,  12.12.2013

מאות מבוטחים ואנשי ביטוח נרשמו. הירשמו ודעו זכויותיכם

עוד מאמרים בנושא:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *