חוסר תום לב מצד מנורה מבטחים

פסק דין שניתן לאחרונה, אשר עסק בנזקי רכוש שנגרמו לרכב כתוצאה מחדירת מי גשמים, ממחיש בצורה יוצאת דופן את הקושי בו אנו כמבוטחים עשויים להיתקל בקרות מקרה ביטוח. המחלוקת בין המבוטח לחברת הביטוח הייתה ביחס לפרשנות הגדרת המונח "תאונה" בפוליסה, ובאופן מדויק בשאלה האם הנזק שנגרם לרכב הינו נזק תאונתי, העונה על הגדרת מקרה הביטוח, או שמא מדובר בנזק תוצאתי, שנובע מהזנחת הרכב על ידי המבוטח, ואינו מכוסה.

בית המשפט השלום בתל אביב–יפו לא היסס לקבוע כי חברת הביטוח נהגה בחוסר תום לב, ובניגוד להנחיות המפקח על הביטוח, שעה שהעלתה נימוק לדחיית התביעה שלא בהזדמנות הראשונה שהייתה יכולה לעשות כן, וכשבחרה לנהל הליך משפטי מלא בלא ראיות ממשיות המבססות את טענותיה. כמן כן, בית המשפט ביקר את התנהלות חברת הביטוח וקבע כי פנייתה למקורות פרשניים חיצוניים התואמים את האינטרס שלה, בעניין שקיימת לגביו פרשנות בפסיקה, הינה בגדר התנהגות צינית ובלתי מקובלת.

פרשנות תנאי מקרה הביטוח, או היתממות? לשיקולכם

וזהו סיפור המעשה: המבוטח, חובב רכבי יוקרה ובעליו של אחד כזה, ביטח את רכבו בגין נזקים שעלולים להיגרם עקב חדירת מי גשמים. אין מדובר ברכבו העיקרי, המשמש אותו ביומיום.

בשל נסיבות אישיות הקשורות למחלת אביו ולפטירתו, במשך כארבעה חודשים לא עשה המבוטח שימוש ברכב היוקרה. כשביקש המבוטח לנסוע ברכב, הרכב לא הניע בשל הצפה קשה שהייתה בו. המבוטח מיהר לממש את זכויותיו בהתאם לפוליסה, ואולם חברת הביטוח חשדה כי המבוטח, ברשלנותו המתבטאת בהזנחת הרכב, הוא שגרם לנזק, ולכן הנזק למעשה תוצאתי, וככזה הוא אינו חוסה תחת הפוליסה.

פסיקה חמורה נגד מנורה מבטחים

משדחתה חברת הביטוח את תביעתו, פנה המבוטח לעזרת בית המשפט. בכתב הגנתה, חברת הביטוח דבקה בטענותיה ממכתב הדחייה וטענה שהנזק תוצאתי. ואולם, בהמשך ההליכים המשפטיים, שינתה לפתע חזית, והעלתה טענה נוספת לפיה המילה "שיטפון", על פי הגדרתה במילון אבן שושן, מתייחסת להצפה תוך פרק זמן קצר, אירוע חד פעמי, ואילו במקרה של המבוטח, הנזק אירע במשך ארבעה חודשים, ולכן אינו תואם את הגדרת המונח "שיטפון" לפי הפוליסה.

בית המשפט לא התרשם מטענות הדחייה של חברת הביטוח,  וקבע כי חברת הביטוח נהגה בחוסר תום לב שעה שהעלתה טענתה לעניין פרשנות מילון אבן שושן בשלב כה מאוחר בהליך, וכי מדובר בהרחבת חזית אסורה.

נקבע כי כל חדירת מי גשמים נכללת בהגדרת המונח "שיטפון" בפוליסה, ואין נפקא מינה מהיכן חדרו המים. קביעה זו תואמת את הפסיקה שקבעה זה מכבר כי הפרשנות הראויה שיש לתת לתנאי הפוליסה צריכה להיות כזו שתואמת את ציפיותיהם הסבירות של המבוטחים, ובהתאם למשמעות הטבעית של הדברים (ולא בהתאם לפרשנות טכנית-מילונית).

משהכריע בית המשפט בסוגיה הראשונה, וקבע כי מקרה הביטוח של שיטפון, מסוג זה שאירע לרכבו של המבוטח, נכלל בהגדרת הפוליסה, נדרש הוא להכריע בסוגיה השנייה ולקבוע האם מקורו של הנזק במקרה ביטוח, או שמא בנזק תוצאתי שנובע מהזנחה של המבוטח.

בית המשפט בחן את מכלול הראיות שעמדו בפניו, וקבע כי יש לדחות את טענתה של חברת הביטוח לגבי הזנחת הרכב. נקבע כי מדובר בהשערות בלבד, ואילו המבוטח הוכיח כי הנזק נגרם עקב שיטפון, והוכיח כי באותם החודשים בהם "זנח" את רכבו, סעד את אביו החולה, עד ליום מותו.

לסיכום נקבע כי חברת הביטוח נהגה בחוסר תום לב, שעה שהציגה טענה שלא הועלתה בהזדמנות הראשונה, ובהמשך נהגה בציניות כאשר פנתה להגדרת המונח "שיטפון" לפי מילון אבן שושן, תוך התעלמות מפסיקות קודמות בנושא, לפיהן אין דרישה לפרק זמן קצר. חברת הביטוח נהגה בחוסר תום לב כשהמשיכה בהליכים משפטיים בהתחשב בנסיבותיו האישיות והמצערות של המבוטח, שכאמור סעד את אביו החולה, כשטענתה המרכזית העוסקת בהיותו של המבוטח שקרן, אינה מבוססת כלל.

בית המשפט קבע כי בשל חוסר תום הלב והתנהלותה של חברת הביטוח, יש לחייבה לשלם למבוטח את סכום הנזק שנגרם לו, בצירוף שכ"ט שמאי שהעריך את הנזק, וכן חייבה בתשלום בגין עוגמת הנפש שגרמה למבוטח, שנאלץ להוכיח את צדקתו.

פרשנותו של בית המשפט, בנסיבות המקרה, הינה הפרשנות המתבקשת, הראויה והתואמת את ציפיותיו הסבירות של המבוטח. כולנו משלמים עבור ביטוח כזה או אחר, במטרה לכסות עצמנו מפני סיכונים שעלולים להתממש. כך גם עשה המבוטח, ובמקרה שלו הסיכון התממש בפועל. אין זה צודק כי בשעת הצורך, תתנער חברת הביטוח מחבותה. לו רצתה חברת הביטוח להשתמש בהגדרת המונח כאמור במילון אבן שושן, היה עליה לעשות זאת בפוליסה, ולא לעשות כן בדיעבד, תוך סילוף פרשנותו כפשוטה.

הצטרפו אלי: עו"ד 

תא (ת"א) 11948-12-11 יהודה ביבס נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

ניתן ביום 04.11.13

[ois skin="skin2"]

כתיבת תגובה