במקרים של תאונות דרכים נהוג שבית המשפט ממנה מומחים על מנת שיקבעו את רמת הנכות של הניזוק ולפי קביעה זו יוכל בית המשפט לפסוק פיצויים במידת הצורך. החומר הרפואי אותו מציג הניזוק כולל את נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת הדרכים ולפיו קובע בית המשפט אם יש מקום למנות מומחה.
תביעות ביטוח חובה – מי נושא בשכר המומחים ?
פלונית נפגעה בתאונת דרכים והגישה תביעת ביטוח חובה בגין נזקי גוף לבית המשפט המחוזי. לתביעה זו צירפה פלונית בקשה למינוי מומחים. בימ"ש המחוזי לא ראה צורך במינוי מומחה נוסף מלבד זה שכבר מונה בתיק הנדון ובנוסף הורה בית המשפט כי פלונית תישא בהוצאות שכר הטרחה של המומחה.
פלונית טוענת כי בית המשפט שגה בהחלטתו ואף מציינת כי בקשתה נתמכה במסמכים רלוונטיים. כמו כן מוסיפה כי במסגרת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, המומחה ימונה כאשר קיימת ראשית ראיה, כלומר "קצה חוט" בנוגע לאפשרות שהנכות נגרמה מתאונת הדרכים ומכאן הערעור.
השופט צ' זילברטל שדן בערעור קובע כי הניזוק בתאונה לא מסוגל להוכיח את מצבו הרפואי ועל כן קיים צורך במומחה רפואי מטעם בית המשפט. דחיית הבקשה למינוי מומחה שוות ערך היא לדחיית התביעה ועל כן יש לנהוג בזהירות רבה בבחינת מינוי המומחה. השופט מוסיף ואומר כי בכל מצב יש ואף רצוי למנות מומחה וכי אם יתברר שהדבר מיותר, יהיה ניתן לחייב את התובע בהוצאות אלה.
תקנה 7(ב), לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז – 1986, נועדה להבטיח את שכר הטרחה של המומחה, כך שלא יוותר ללא תשלום בסוף המצאת חוות הדעת. בתי המשפט הם אלה שקובעים מי מהצדדים יישא בהוצאות אלה. ברירת המחדל שהייתה בעבר היא, התובע/הניזוק הוא זה שיפקיד את סכום הכסף לטובת חוות דעתו של המומחה, אלא אם כן בית המשפט פטר אותו מנשיאת הוצאות אלה. ברירה זו שונתה ובעקבותיה הורחב שיקול הדעת של בתי המשפט. כיום הטלת התשלום הינה על חברות הביטוח וקיימים לכך מס' שיקולים:
- היכולת הכלכלית של חב' הביטוח לממן את שכרו של המומחה, גבוהה מזו של הניזוק.
- חיוב הניזוק בתשלום עלול לסכל את זכותו לגשת ולתבוע בערכאות השונות מכיוון שאין לו את היכולת לשאת בתשלומים אלה.
- כאשר מחייבים את חב' הביטוח בתשלום, למעשה חוסכים מבית המשפט לערוך בירור בנוגע ליכולתו הפיננסית של הניזוק לשלם את שכרו של המומחה.
- הניזוק לעיתים זקוק לזמן על מנת לגייס כספים, גיוס כספים שכזה עלול לעכב את ההליך.
השופט זילברטל מוסיף כי כאשר קיים ספק אמיתי וממשי שלניזוק לא נגרם נזק המחייב מינוי מומחה, אז ניתן לשקול את הטלת מימון שכ"ט למומחה על הניזוק. מעבר לכך גם במצב בו הצורך במומחה אינו וודאי, ניתן לשקול את חיוב הניזוק במימון המומחה, אך יש להיזהר בקביעה גורפת על מנת שזכותו של הניזוק, להוכיח את הנכות, לא תישלל ממנו לאור חוסר יכולתו כלכלית לשאת בתשלומים.
במקרה הנדון הוחלט כי יש להטיל את מימון המומחה על המבטחת מכיוון שמהחומר הרפואי אכן עולה כי נגרמה לפלונית נכות. אך החלטה זו סויגה ונקבע כי אם יתברר שהמינוי לא היה הכרחי כלל, ניתן יהיה לחייב את פלונית בהוצאות המימון.
לאור כל אלה נקבע כי זכות הגישה של הניזוק לערכאות השונות הינה זכות חשובה ביותר ועל מנת לא לפגוע בזכות זו מימון המומחה יוטל על חברות הביטוח ככלל. חברות הביטוח בעלות "כיס עמוק", כלומר היכולת הכלכלית של המבטחות גבוהה מזו של הניזוק ועל כן ראוי להטיל תשלום זה על המבטחות. חשוב לציין כי כל מקרה נמדד לגופו ולפי החומר הרפואי הקיים ובמצב בו מינוי המומחה הוא גבולי, ניתן יהיה לחייב את הניזוק בתשלום, אך יש לנהוג בהחלטה זו בזהירות רבה על מנת שחיסרון הכיס של הניזוק לא ישפיע על זכותו לגשת ולתבוע בערכאות השונות.
רע"א 3007/12
[ois skin="skin2"]